השיר על קסנדרה / ולדימיר ויסוצקי

זמן ארוך, תחת מצור ועול הרעב

טרויה עוד נותרה זקופת-גו ועומדת

לו שמעו הם לדבריה של קסנדרה

עד היום אולי הייתה העיר שורדת

  ללא לאות, עלמה טרופת ארשת

  קראה בקול - "העיר תיפול, זו האמת!"

  אך נביאים, כמו עדים לפשע 

  מאז ומתמיד שרפו על המוקד.

כשעל העיר, מתוך הסוס, בעין הליל, 

מוטת כנפיו פרש המוות בתנופה,

מן ההמון, אשר צחק  בצהריים, 

קרא אדם - "זוהי אשמת המכשפה!"

ואז בחושך, ובמוות, וברעש,

כשכל הנבואות היו למציאות

ההמונים יצאו, שטופי חרון ופחד

להעניש מכשפה זו כיאות.

הסוף פשוט - אולי פשוט, אך מר הוא. 

אחד היוונים מצא את מגוריה, 

והוא ניצל אותה כלל לא בתור קסנדרה -

כמנצח שלעד אינו שבע. 

  ללא לאות, עלמה טרופת ארשת

  קראה בקול - "העיר תיפול, זו האמת!"

  אך נביאים, כמו עדים לפשע 

  מאז ומתמיד שרפו על המוקד.

  מאז ומתמיד שרפו על המוקד.

הבלדה על השנאה / ולדימיר ויסוצקי

מהרי - מזה-רעב חג הנשר מעל

חזרי באביב אל היער שלך

השומעת את איך הדרכים נרעדות? 

את רואה ערפילים מכסים השדות? 

אלו הם הטללים שרתחו משנאה. 

שנאה - ניצני העצים מייסרת

שנאה - בתוכנו רוחשת בלאט

שנאה - בנקבי הזיעה מסתחררת

את ראשינו באש מעלה.

הסתכלי - כתמי דם הנהר כבר נמלא

רשע בא את סדרו במכורה להשליט

ניצבה של החרב קופא בתוך יד

ויאוש מתחבט כמו ציפור ברקה

והלב - הוא עולה על גדותיו משנאה. 

שנאה - את פני הנערים מעוותת

שנאה - היא גואה בלי לסגת אחור

שנאה - היא צמאה, ולגמוע לוהטת

מדם האויבים השחור. 

כן, נפלנו בשבי אותה השנאה, 

אך לא זעם אותנו לחופש יוציא

שנאתנו איננה שחורה וסומאה

וברוח קלה תתייבש הדמעה

של שנאה שצודקת היא, ואמיתית. 

שתי, שנאה! זו הכוס מלאה עד גדותיה

השנאה מבקשת לפרוץ ולצאת

אך שנאה טהורה וכנה זו שלנו - 

סמוכה לאהבה היא נמצאת.

הצועד על החבל / ולדימיר ויסוצקי

 מקור - כאן

לא תואר רם ולא משרה נחשקת

לא פרסום, ואפילו לא כסף

הביאו אותו לידי כך

הוא פסע בחיים כמו על חבל

על החבל, שכמו עצב

מעל לתהום נמתח

הסתכלו איך ללא אבטחה הוא צועד

אם רק פעם יטעה הוא מועד, הוא אובד

אם הצידה יסטה הוא יפול, לא יחזור

אך הס! הוא יודע - עליו לעבור

את ארבעת רבעי המסלול

פנסים התערבו בכל צעד

ודקרו בעורו כמו מרצע

חצוצרה כמו שתיים תקעה

באוזניו רעמו קריאות בראבו

ותופים שאותם הוא שומע

כמו היו יריות לרקה

הסתכלו איך ללא אבטחה הוא צועד

אם רק פעם יטעה הוא מועד, הוא אובד

אם הצידה יסטה הוא ייפול, לא יחזור

אך הס! כבר נותר לו פחות לעבור

רק שלושת-רבעי המסלול

"הו, כמה זה נורא, כמה אומץ!"

"מלחמה בגורל - כה מקסים!" 

בציפייה פוערים את הפה

בו בהו בעוגמה מיציע

ממש ננסים, אנשים-ננסים

כך היה מן הגובה נדמה

הסתכלו איך ללא אבטחה הוא צועד

אם רק פעם יטעה הוא מועד, הוא אובד

אם הצידה יסטה הוא יפול, לא יחזור

אך הס! כבר נותרו לו כעת לעבור

רק שני רבעים המסלול

הוא לעג לתהילה החולפת

ובכל זאת רק שאף לנצח 

איך אדם שכזה מחריבים? 

לא על תיל מעל לארנה

הוא לרעם התוף כאן פוסע

אלא לנו על קצות-עצבים

הסתכלו איך ללא אבטחה הוא צועד

אם רק פעם יטעה הוא מועד, הוא אובד

אם הצידה יסטה הוא יפול, לא יחזור

אך הס! כבר נותר לו כעת לעבור

רק רבע מכל המסלול

מאלפים צעקו, אל אלונקה

החיות - את כפן מושיטות הן

אך ניתן גזר הדין ונחתם -

נסער הוא היה, או רגוע

אך לנסורת, אך לנסורת

הוא שפך הייאוש והדם

והיום יש אחר שעל חבל צועד

אם רק פעם יטעה הוא מועד, הוא אובד

אם הצידה יסטה הוא יפול, לא יחזור

אך גם הוא משום-מה רק שואף לעבור

את ארבעת רבעי המסלול.

שיר קצר / בולאט אוקודז'בה

שיר קצר כמו החיים עצמם

שאי-שם לך בדרכים נשמע

יש לו מנגינה נעלה כמעט

יש לו מנגינה נעלה כמעט

יש לו מנגינה נעלה כמעט

והמילים חודרות עד לנשמה

שיר שמופיע עם שחר פתאום

בכח לשקר הוא עוד לא ניחן

או להאט; הוא כמו תקווה

או להאט; הוא כמו תקווה

או להאט; הוא כמו תקווה

שהטבע לך כמתת נתן

ומסף עד סף, ומכל חלון

בדרך שלך הוא תמיד נשזר

יקיץ הקץ והכל יחלוף

יקיץ הקץ והכל יחלוף

יקיץ הקץ והכל יחלוף

ורק השיר הזה לעד נשאר

* / גרגורי פוז'ניאן

את רוצה שאהיה, כמו האורן, ירוק
ירוק תמיד, גם בחורף וגם בסתיו.
שאהיה גמיש כמו הערבה
ואוכל להתכופף מבלי לכרוע.
אבל אני עץ אחר.

אם לתלוש את הקליפה מן הגזע,
לנסר אותו, לייבש ואז לצבוע,
תורן של ספינה באוקיינוס יכול להתרומם.
יכולים להוולד כינור אדום, חנית, גג או סיפון לבן.
אך אני איני רוצה שיקלפו אותי.
איני רוצה שיצבעו אותי, ייבשו, ילבינו.
לא, איני רוצה בכך.
לא כי אני טוב מעצים אחרים.
לא. זה לא מה שאני אומר.
פשוט, אני עץ אחר.

אומרים שאם עצים שוכבים באדמה זמן רב
הם הופכים לפחם, פחם מאובן,
הם בוערים זמן רב מבלי להשרף, ומעניקים חום.
אבל אני רוצה לשאוף אל השמיים.
לא כי אני טוב מעצים אחרים, לא.
אלא שפשוט, אני עץ אחר.
עץ כזה.

שיר לירי / ולדימיר ויסוצקי

ענפי אורנים כאן נעים ברעדה
ציוץ ציפורים נמלא צער
ביתך מסוגר, אין יוצא ואין בא
כי פראי ומכושף הוא היער

גם אם כל עץ של פרי יתייבש ככביסה
וכגשם עלים יפלו מטה
אביאך לארמון; לכבודך בכניסה
כינורות ינגנו סרנדה

ביתך, שהיה למלכודת קוסמים
מתבל וממני נסתר הוא
את לא תאמיני אך כן, קיימים
מקומות שמיער נפלאו

גם אם טל על עלים לא יופיע יותר
וירח ירגז על שמיים
אביאך לטירה של הדר ופאר
עם מרפסת צופה אל ים-מים

אמרי לי מתי ובאיזו שעה
אלי את תצאי, מפוחדת
אותך אני על כפי אז אשא
למקום בו איש לא ימצאנו

לחטפך גם אם אוכל, אם כזו תבקשי
לא לשווא חורפי כבר פיזרתי
התסכימי לאוהל - לדור בו אתי
אם טירה או ארמון לא מצאתי?

(תרגום מלפני כמה שנים)

דלתו של טימור לאנג / נטליה אושיי

(שיר של להקת מלניצה. מקור)

בתוך תכלת ערבות

בן הירחים דוהר

רעמה עד לפרסות

רסן של זהב חיוור

צלצול ארכובות

רוכביו של החאן -

נוצק מסופות,

ברעם לובן...

בא הלילה. מהכד

במרום נשפך חלב

הירדם יקיר, מחר

כבר מכאן הרחק נרכב

עזבת פתאום

למצוא הזריחה

ולי לא נשק

אחר מלבדך

איך מול דלת טימור-לאנג

עשבים עולים עכשיו?

האם אין אני קשתו,

האם אין אני חיציו?

            אתה - שיר דגלים,

לב הלהבה,

אותי תעזוב

שבוי ערבה

מאהל ירחים

כיסה ערפל

אשפת החיצים -

ועדר צוהל -

חיצו של אחר

ירח שבור

עפר ולענה

לך, הו טימור

אתה בסוסים תרדה

בחוף מרוחק

אתה לזהב תהיה

בתוך תל ירק

ולי נותרו רק

פשתים רקומות

והד דהרה

בנפול הדמעות

אורסתי לעד

באש החיה -

לך לא אחות

ולא רעיה